התקף החרדה של האות א'
הבוקר התחיל בכך שניסיתי לשנן מילים באות א' וגיליתי שאני לא בטוח אם 'אבחה' זה משהו שעושים עם חרב או סוג של קינוח. בתוך דקה מצאתי את עצמי מתווכח עם המילון על ההגדרה של 'אבחת חרב' ותוהה למה העברית העתיקה חייבת להיות כל כך דרמטית.
השיא הגיע כשניסיתי להשתמש במילה 'אדנות' בשיחה עם אמא שלי על שטיפת כלים, מה שגרם לה להסתכל עליי כאילו נחתתי מהחלל החיצון. הסברתי לה שזה לצורך תרגול, אבל היא רק שאלה אם אני רוצה כדור הרגעה או פשוט להתחיל לקרצף את הסירים.
מצאתי את עצמי דקות ארוכות חולם בהקיץ על איך אני משתמש במילים גבוהות ביום-יום, רק כדי להבין ששכחתי איך אומרים 'שלט לטלוויזיה' בעברית רגילה. המוח שלי הפך להיות תערובת של הגדרות פסיכומטריות ושאריות של סדרות שראיתי בנטפליקס בשלוש לפנות בוקר.
גם אם המילים נראות כמו סינית עתיקה כרגע, בסוף הן יהיו חלק ממני ומהשפה היומיומית שלי.