פלישת מילים ארכאיות לחלומותיי
הלילה חלמתי שאני דוגמנית מסלול בפריז, אבל במקום שמלת ערב, אני לובש גלימה שעליה מודפסות כל המילים ב-א' מתוך המילון. כשהקהל מחא כפיים, צעקתי לעברם 'אנוכי' ו'אניץ' בקול רם, מה שגרם לכולם לברוח בבהלה מהאולם.
התעוררתי עם דופק מואץ וניסיתי לתרגם את המציאות למטריצה של פסיכומטרי. הסתכלתי על ערימת הכביסה שלי וחשבתי לעצמי האם היא נמצאת ביחס ישר או הפוך לזמן שאני מקדיש ללימודים, ואם כמות הגרביים הבודדות מסמלת את אחוזי ההצלחה שלי בפרק כמותי.
הבנתי שזה רשמי: המוח שלי הפסיק לתפקד כאיבר ביולוגי והפך למכונת חישוב שבורה שפולטת נוסחאות וביטויים נדירים. אמא שאלה אם אני רוצה קפה, ואני עניתי לה שהסתברות הקפה תלויה במשתנה של כמות הסוכר המוגדרת כנעלם.
גם אם המוח שלי החליט לחיות בתוך מבחן אמריקאי, אני מזכיר לעצמי שזה רק שלב זמני בדרך להישגים גדולים יותר.