הדיאלוג הקיומי עם המקרר

🍕 אכילה רגשית מתקדמת · חודש וחצי פנימה

ישבתי מול ספר הכמותי ופתאום גיליתי שאני מנהל דיון פילוסופי עמוק עם המקרר על ההבדל בין גבינה לבנה לבין פיתה יבשה. אחרי עשר דקות של תקיעת מבט במדף האמצעי, הגעתי למסקנה שהסיכוי שלי לפתור את השאלה על גיל המבוגרים שווה בדיוק לסיכוי שלי למצוא קוטג' בבית שנגמרו בו המצרכים.

אמא עברה ליד החדר, זרקה מבט על הערימה המבולגנת של דפי התרגול ושאלה אם אני לומד או משחק ב'דג מלוח' עם המידע. הסברתי לה שאני לא סתם יושב פה, אני מפתח אינטואיציה לימודית שמתבססת על ספיגת ידע דרך המחשב המקולקל שלי בעזרת גלי קול.

בסוף נכנעתי, הכנתי לעצמי טוסט כל כך שרוף שאפשר להשתמש בו בתור לבנה בבנייה, וחזרתי לשולחן בתחושה שאם אני אצליח להבין את המבנה המולקולרי של הלחם, אולי אני אבין סוף סוף איך מחשבים נפח של מנסרה.

גם ביום שבו המוח שלי מריח כמו טוסט שרוף, אני עדיין עקשן מספיק כדי להמשיך לנסות.