החלום המתוכנת
הלילה חלמתי שאני נבחן בחדר שכולו עשוי ממשוואות בנעלמים, כשבוחנת לבושה בסימן אינטגרל ענק שואלת אותי למה אני לא מחשב את שטח הפנים של הנשמה שלי. ניסיתי להסביר לה שהתשובה היא 'נעלם', אבל היא רק הנידה בראשה וסימנה לי שהזמן נגמר.
התעוררתי מזיע באמצע הלילה, בטוח שפספסתי את הדד-ליין להגשת טופס הרשמה לאוניברסיטה, למרות שזה עוד חודשים. רצתי למחשב רק כדי לגלות שעדיין אין לי מושג איך לחשב הסתברות של קוביות מזויפות.
המוח שלי הפך למחסן של מילים בשפה שאף אחד לא מדבר בה מאז המאה ה-18. אני מוצא את עצמי משתמש במילה 'תסדיר' כשמישהו שואל אותי אם בא לי לצאת לקנות פיצה.
גם אם המוח שלי מנסה לעשות איתי משא ומתן דרך חלומות הזויים, אני יודע שזו רק עדות לכך שהחומר מחלחל פנימה, לאט ובטוח.