הדיאלוג הקיומי עם המקרר
ישבתי מול המטריצות של אלגברה לינארית והרגשתי שהמוח שלי הופך לעיסה של פחמימות ריקות. מצאתי את עצמי פותח את המקרר בפעם העשירית השעה האחרונה, בתקווה שפתאום יופיע שם משהו חדש חוץ מקטשופ שפג תוקפו וקופסת קוטג' בודדה.
החלטתי שחמש דקות של הפסקה מול המקרר הן בדיוק מה שאני צריך כדי לפתור את השאלה המורכבת הזו. חמש דקות הפכו לעשרים, ומצאתי את עצמי מנהל שיחה עמוקה עם קופסת גבינה צהובה על למה אני צריך לדעת כמה זה איקס אם הכל ממילא יתקצר בסוף.
ההורים שלי עברו במטבח ושאלו אם אני עושה הפסקה פעילה. עניתי להם שאני מבצע מחקר מעמיק על חוקי הפיזיקה של הגבינה שנמסה במיקרוגל, שזה בעצם חלק מהחלק הכמותי בדרכי שלי.
לפעמים המוח שלי צריך הפסקה מהמספרים כדי שאוכל לחזור אליהם עם קצת יותר הומור והרבה פחות רעב.