היריבות המיותרת עם הפיד בפייסבוק

🙄 קנאה אינטלקטואלית · חודש וחצי פנימה

פתחתי את הפייסבוק רק כדי לקחת הפסקה של חמש דקות, ומיד נתקלתי בפוסט של חבר מהתיכון שמבשר שהוא סיים את התואר בהצטיינות. אני יושב כאן עם הר אריזות של מנה חמה ודף נוסחאות שמוכתם בכתם שמן של פיצה, והוא מפרסם תמונה עם טוקה. למה לכל הרוחות הוא מרגיש צורך לחלוק את ההצלחה שלו בדיוק כשאני מנסה להבין אם המעגל הנתון הוא בכלל חלק מהשאלה?

זה הרגע שבו הקנאה השתלטה עליי והתחלתי להשוות את ממוצע השאלות הנכונות שלי לכמות הלייקים שהוא מקבל על הפוסט. ברור שאין שום קשר לוגי, אבל זה לא מנע ממני לבהות במסך עשר דקות נוספות בחיפוש אחר איזה סטטוס ישן שלו על זה שהוא נכשל במועד א'. בסוף לא מצאתי כלום, רק הבנתי שחצי שעה עברה מבלי שפתרתי אף משוואה.

הכי גרוע זה שהחלטתי להגיב לו 'מזל טוב!' עם אימוג'י של לב, למרות שבלב רציתי לשאול אם הוא זוכר איך מחשבים הספק של עובד זר שבונה קיר. אני הופך להיות האדם המריר הזה ששונא אנשים שמצליחים, וזה בהחלט לא הופך את פרקי האנגלית שלי למהירים יותר.

ההצלחה של האחר היא לא ההפסד שלי, אז מוטב שאחזור למשוואות שלי ואשאיר את הרשתות החברתיות לאחר כך.