הדילמה של שפה מומצאת
ישבתי לתרגל פרק כמותי והחלטתי שאני חכם מדי בשביל לעבוד לפי הסדר, אז ניסיתי לפתור את השאלות תוך כדי דקלום שיר ברוסית שלמדתי בטיקטוק. התוצאה הייתה שאני זוכר את המילים לשיר מצוין, אבל ל-X של המשוואה יצא ערך של כוס תה.
התחלתי לחשוד שאני פיתחתי סוג חדש של שפה שמשלבת בין אלגברה לבין תסכול קיומי, כי המוח שלי פשוט מסרב לקלוט מספרים אחרי השעה שמונה בערב. אני מסתכל על הנתונים בטבלה, והם מסתכלים עליי בחזרה ומבקשים שאני אוציא אותם מהסבל הזה.
אמא נכנסה לחדר עם צלחת פירות, הסתכלה על הדף המקושקש שלי ושאלה אם אני מצייר מפה של אי בודד. אמרתי לה שזה הניסיון האחרון שלי לחשב כמה שנים אני אצטרך ללמוד כדי לשכוח איך נראים יחסים והספק.
גם כשהמספרים נראים כמו שפה זרה, אם אמשיך לתרגל אני אגלה שהדרך לפתרון תמיד עוברת דרך סבלנות.