התקרית עם הלוגיקה והחתול

🐈 קצת מפורק · חודש וחצי פנימה

ישבתי לפתור שאלות לוגיקה על קבוצות של חתולים וכלבים, כשלפתע קלטתי שאני מנסה לנתח את הבעות הפנים של החתול שלי, מיצי. הייתי משוכנע שאם הוא יביט ימינה, זה אומר שחלק מהחתולים שאינם כלבים הם גם לא דגים, מה שכנראה אומר שמשהו במוח שלי נשרף סופית.

התחלתי להסביר למיצי את ההבדל בין 'רק' ל'רק אם' תוך שאני מנופף בדף סיכום, אבל הוא פשוט הקיא לי על הטבלה של הסקה מסוג א'. הרגשתי שאפילו לחתול נמאס לשמוע על אריסטו ועל קבוצות ריקות, והוא בסך הכל ניסה להציל אותי מהטירוף הזה.

מצאתי את עצמי ממרק את הריצפה עם מטלית רטובה בעוד אני ממלמל משפטי תנאי לעצמי. לפחות עכשיו הבית נקי, והלוגיקה נראית קצת פחות מפחידה כשהיא מתערבבת עם ריח של אקונומיקה.

לפעמים כשקשה מדי להבין את העולם, צריך פשוט לעצור, לנקות את הראש ולזכור שאני הרבה יותר חכם מהחתול שלי, גם אם הוא חושב שאני אידיוט.