היריבות המיותרת עם המחשבון
ישבתי לתרגל פרק כמותי והחלטתי להשתמש במחשבון כדי לבדוק תרגיל פשוט של חיסור. המחשבון שלי, שידע ימים יפים יותר, החליט להציג לי תוצאה שאפילו ילד בגן היה מתבייש בה.
הבטתי בו, הוא הביט בי בחזרה עם הספרות הדיגיטליות הקרות שלו. הרגשתי שאנחנו מנהלים קרב אגו שבו הוא מנסה להוכיח לי שאני לא באמת צריך אותו, ושגם בלעדיו אני אטעה בחישובים הכי בסיסיים.
מצאתי את עצמי מנהל איתו ויכוח קולני בחדר, מאשים אותו בשיבוש הציון העתידי שלי ומנסה להחליף לו סוללות כאילו מדובר בטיפול פסיכולוגי. בסוף נכנעתי, סגרתי את החוברת והלכתי להכין קפה כדי להירגע מהאנטיגוניזם שלו.
גם אם המכונה טועה, אני זה שאחראי על התוצאה הסופית, ואני צריך לסמוך על היכולות שלי יותר מאשר על גוש פלסטיק.