הרומן הלא ממומש עם המילון

🤯 עומס קוגניטיבי · חודש פנימה

החלטתי היום שהדרך הכי טובה ללמוד מילים היא להטמיע אותן בשיחה שוטפת, אז ניסיתי להרשים את המוכר במכולת כשביקשתי חלב בטון אדיש ו'אבסטרקטי'. הוא רק שאל אם אני צריך עוד משהו חוץ מהחלב, ואני עניתי לו 'חד משמעית' במקום לענות פשוט 'לא'.

המוח שלי הפך למרק סמיך של מילים ארכאיות שאף אחד לא משתמש בהן מאז המאה ה-19, כמו 'דלפון' ו'כחוש'. כשאמא שלי שאלה למה החדר שלי מבולגן, עניתי שהסדר הקיים הוא 'אד הוק' ושאני כרגע בעיצומה של 'כליון' נפשי עקב הערמות דפים.

היא הסתכלה עליי במבט של 'אולי כדאי שנשלח אותך למקום אחר, לא לאוניברסיטה'. עכשיו אני יושב עם עצמי ותוהה אם הקהל יבין את הבדיחה שלי אם אכתוב בחיבור שאני מרגיש כמו 'אנומליה' במערכת החינוך.

גם אם העולם לא תמיד מבין את המילים הגבוהות שלי, לפחות המוח שלי מתרחב לאוצר מילים שלא ישרת אותי בחיים האמיתיים אבל בהחלט יציל אותי בבחינה.