הדיאלוג הקיומי עם השכנה

🙃 קצת מפורק · חודש וחצי פנימה

החלטתי לעשות הפסקה של עשר דקות ולצאת למרפסת כדי לנשום אוויר, במקום זה מצאתי את עצמי מנהל שיחה בת חצי שעה עם השכנה על היתרונות של שיטת הניקוד בבחינה. היא ניסתה להסביר לי למה הציון שלי לא משקף את 'עומק הנפש' שלי, כאילו למרכז הארצי אכפת מהנפש שלי יותר מאשר מהיכולת שלי לנחש נכון את המסיח בפרק כמותי.

היא שאלה אותי אם אני מרגיש שאני לומד למבחן או לחיים, ועניתי לה שאני בעיקר לומד איך לחיות על קפאין ושנאה עצמית כשיוצא לי שורש של מספר ראשוני לא הגיוני. עכשיו אני יושב מול הספר עם תחושה שאני לא יודע לפתור אי שוויונות, אבל לפחות השכנה יודעת שאני מועמד מצוין למסלול רפואה בחו"ל.

הבעיה היא שאחרי עשרים דקות של דיבורים על 'הגשמה עצמית', שכחתי לגמרי את הנוסחה של שטח משולש ישר זווית. כנראה שהנפש שלי באמת עמוקה מדי בשביל הנדסת המישור.

הפסיכומטרי הוא אולי מכשול בדרך, אבל הוא בטח לא מגדיר את הערך העצמי שלי.