יומן הדרך|פסיכומטרי

יומן הדרך ל-800

יום בחייו של נבחן — אתה לא לבד בזה

17 נובמבר

כל יום — דף חדש מהיומן של מישהו בדיוק בשלב שלך. חרדות, תקוות, ימים טובים וימים פחות. תקרא, תחייך, תדע — אנחנו פה איתך לאורך כל הדרך.

יומן היום17 נובמבר
חודש וחצי פנימה
🤯

הקונספירציה של הפסקת הפרסומות

מצב רוח: קצת מפורק

ישבתי לפתור פרק מילולי, אבל אז גיליתי שאני מנהל דיון סוער עם עצמי על השאלה אם לפרסומות ביוטיוב יש סדר עולמי מכוון. אני בטוח שאלגוריתם יודע מתי אני מתוסכל מהבנת הנקרא ושולח לי פרסומות לאפליקציות של קנדי-קראש כדי לשבור אותי.

התחלתי לחקור את התופעה במקום לפתור אנלוגיות, ומצאתי את עצמי צופה בסרטון של שעתיים על איך מייצרים דבק מגע. כשהתעוררתי מהטראנס, גיליתי שהשארתי את הסטופר רץ על 120 דקות של בהייה בתקרה.

האמא שלי נכנסה לחדר עם צלחת פירות, הסתכלה על דף התשובות הריק שלי ושאלה אם אני לומד שפת תכנות חדשה. עניתי לה שזה פשוט 'מבנה הגיון מתקדם' שרק אני מבין, בעוד שבפועל ניסיתי להחליט איזו תפוח הוא הכי פוטוגני לאינסטגרם.

לפעמים המוח שלי צריך הפסקה מהלוגיקה כדי לחזור למסלול, וזה לגמרי בסדר להוריד הילוך כדי לעלות בחזרה חזק יותר.

16 נובמבר
חודש לתוך הקורס
🤯

הפלישה של ה-X לחלומות שלי

מצב רוח: בלבול אקזיסטנציאליסטי

הלילה חלמתי שאני נכנס למכולת וקונה חלב, אבל המוכר מסרב לקבל את הכסף אלא אם כן אני מוצא את ערך ה-X במשוואה שצייר על גבי קרטון הביצים. עמדתי שם עם תור של אנשים זועמים מאחוריי, מנסה לפתור אי שיוויון בשברים בזמן שהמוכר צועק עליי שהזמן אוזל.

התעוררתי מזיע ב-4 לפנות בוקר, בטוח שאיבדתי נקודות על טעות חישוב בסיסית בחלום. הדבר הראשון שעשיתי היה לחפש את דף הנוסחאות מתחת לכרית, רק כדי להבין שאני בכלל במיטה שלי ושמערכות משוואות הן לא הדרך שבה משלמים על מצרכים במציאות.

ההורים שלי נכנסו לחדר ושואלים למה אני ממלמל 'פלוס מינוס שורש' על התקרה. הסברתי להם שזה לא קשור למצב רוח משתנה, אלא לפחד עמוק מפרק הכמותי שמנסה להשתלט לי על התת-מודע.

גם אם האלגברה פולשת לך לחלומות, בסוף תזכור שאתה בן אדם ולא מחשבון כיס, ושחרור מהלחץ זה הצעד הראשון לפתרון נכון.

15 נובמבר
חמישה שבועות פנימה
🤯

התערבות אלוהית או רק חוסר ריכוז

מצב רוח: קצת בטרפת

ישבתי לפתור פרק כמותי שלם בסימולציה כשאני משוכנע שאני גאון הדור. סימנתי תשובות בביטחון של מישהו שיודע בדיוק מה הוא עושה, רק כדי לגלות בסוף שפתרתי בכלל פרק של מילולי משנה שעברה.

התסכול היה עמוק, אבל אז הבנתי שמרוב ניסיון לתרגל יצירתיות, המוח שלי פשוט החליט לעשות ג'אז במקום פסיכומטרי. אני מרגיש שאני מדבר בערבית ספרותית למחשבון שלי ומצפה שהוא יחזיר לי תשובות בסינית.

אמא נכנסה לחדר עם צלחת פירות, הסתכלה על הדפים המקושקשים שלי ושאלה אם אני צריך עזרה בציור מפות. הסברתי לה שזה אלגברה בסיסית, היא צחקה ואמרה לי שאני נראה בדיוק כמו מישהו שזקוק דחוף לשינה ולא למשולשים דומים.

גם אם התבלבלתי בפרק, לפחות המוח שלי הוכיח שהוא מסוגל להתמודד עם דברים לא צפויים, וזה בדיוק מה שצריך בשביל המבחן האמיתי.

14 נובמבר
חודש לתוך הקורס
🤖

היריבות המיותרת עם הבוט של האפליקציה

מצב רוח: תסכול טכנולוגי

יש לי יריבות מרה עם הבוט באפליקציית התרגול, יצור דיגיטלי חסר רגשות שחושב שהוא מצחיק כשהוא כותב 'נסה שוב, אלוף' אחרי שטעיתי בפעם החמישית ברצף בשאלת הסקה לוגית. אני מוצא את עצמי מסביר למסך הנייד שלי שזה לא באמת אשמתי, אלא העובדה שהשכן שלי החליט להפעיל מנסרה חשמלית בדיוק כשהתחלתי את הפרק.

הוא שלח לי התראה שאני בפיגור של שבעה אחוזים מהיעד היומי שלי, וזה הרגיש כאילו אמא שלי מסתכלת לי על הציון בתעודה מכיתה ג'. ניסיתי להתווכח עם המערכת בכתב, מסביר שחלק מהמילים שאני לומד היו בשימוש אחרון במאה ה-18, אבל המכונה פשוט התעלמה והציעה לי תרגול נוסף באלגברה.

בסוף נכנעתי, פתרתי עוד עשרה תרגילים, והבוט שלח לי מדליה וירטואלית עם הכיתוב 'התמדה היא המפתח'. הרגשתי מנצח מול פיקסלים, וזה כנראה אומר שהמוח שלי כבר התחיל לעבוד בשיטת הפסיכומטרי, שזה קצת מדאיג וקצת מרשים בו זמנית.

גם אם הטכנולוגיה מנסה לעצבן אותי, אני לומד לשלוט בדחפים שלי ולהמשיך קדימה, וזה ניצחון אמיתי.

כל יום דף חדש ביומן